מבט ממוקד על עבודה מרחוק: הסיכונים וההזדמנויות במיקור חוץ וירטואלי

משבר הקורונה הפך את מודל העבודה מרחוק לנורמה חדשה. עם צאתנו מהמשבר, שינוי תרבותי זה יכול לאפשר לחברות הממוקמות במדינות מפותחות לשכור כישרונות ממדינות מתפתחות בעבודה מרחוק ולהפחית את עלויות ההעסקה שלהן. Coface מעריכה כי מספר המשרות הכולל שניתן לבצע בעבודה מרחוק בקרב כלכלות בעלות הכנסה גבוהה הוא כ-160 מיליון, בעוד שמספר העובדים הפוטנציאליים בכלכלות עם הכנסה נמוכה ובינונית הוא כ-330 מיליון. כמו כן, מעריכה Coface כי חברות צרפתיות יחסכו 7% מעלויות העבודה גם אם רק 1 מכל 4 משרות הניתנות לעבודה מרחוק תנותב לאפיק זה.

עבור כלכלות מתפתחות, עשוי שינוי פוטנציאלי זה להפוך לעמוד התווך של פיתוחן העתידי. כדי לזהות את השחקנים המרכזים הפוטנציאליים במגמה זו, בנתה Coface מדד המבוסס על ארבעה קריטריונים מרכזיים: הון אנושי, עלויות עבודה תחרותיות, תשתיות דיגיטליות ואקלים עסקי. על סמך המודל, דרום מזרח אסיה בולטת כאזור בעל פוטנציאל גבוה, בעיקר הודו ואינדונזיה, כמו גם מדינות גדולות אחרות כמו ברזיל ופולין.

עם זאת, מהלך זה עשוי לעורר חרדה כלכלית בקרב מדינות מתפתחות ולהוות מקור לסיכונים פוליטיים.

הפיתוי שבמיקור החוץ הווירטואלי

במהלך העשורים האחרונים, מיקור החוץ של הפעילות התעשייתית והתעצמות שרשראות האספקה העולמיות היו המניעים העיקריים לצמיחת הפריון. עם זאת, במשך מספר שנים, שיעור הפריון נמצא בירידה.

כדי להמשיך ולהעצים את התחרותיות ולהוזיל עלויות, חברות עשויות להתפתות להעביר שירותים ופעילויות עתירות ידע למדינות המציעות עלות עבודה נמוכה יותר, כפי שנעשה בעבר עם שירותי IT ובמוקדים טלפוניים. הדבר אפשר להן לחסוך 7% משיעור עלויות העבודה גם אם 1 מכל 4 משרות הניתנות להעסקה מרחוק אכן בוצעו כך.

עם פרוץ המגיפה באירופה, כמעט 40% מכוח העבודה התחייב לעבודה מרחוק במהלך הסגר הראשון ברבעון השני של 2020. החברות, שהופתעו לטובה מפריון הצוות שלהם, נמשכו יותר ויותר לרעיון זה של כוח עבודה וירטואלי בינלאומי. בארה"ב, שיעור הארגונים המוכנים להעסיק עובדים מרחוק במשרה מלאה קפץ ל-36 אחוזים, לעומת 12 אחוזים לפני המגיפה.

כמה מקומות עבודה ניתנים ליישום במודל זה? כמה ניתן לקצץ?

ככל שכלכלה מבוססת יותר על פעילויות עתירות ידע, כך כוח העבודה שלה יכול לעבוד יותר מרחוק. בסקר שנערך בקרב עובדי ארה"ב שנערך באוקטובר 2020, 62% מהנשאלים בעלי השכלה גבוהה אמרו כי ניתן לבצע את עבודתם מרחוק. על פי נתוני ארגון העבודה הבינלאומי, רק 13% מהמשרות במדינות מתפתחות ניתנות לעבודה מרחוק, לעומת 27% במדינות עשירות.

עם זאת, אין זה אומר כלל שניתן לשנות את אופיין של כל המשרות כך שיתאמו למודל זה. משימות רבות דורשות נוכחות חלקית במקום, קשר אישי עם לקוחות או הבנה טובה של התרבות המקומית.

עבור מדינות עשירות, מיקור חוץ וירטואלי עלול להפוך למקור לסיכון פוליטי באותה מידה שהוא עשוי לפתח את התעשייה הלאומית. לחצי התחרות העולמית עלולים לעורר חרדה כלכלית בקרב עובדים בעלי השכלה גבוהה ולהעצים את הקיטוב הפוליטי.

לבסוף, כמה מדינות מתפתחות טובות יותר מאחרות במשיכת השקעות וירטואליות למיקור חוץ. כדי לזהות את המועמדים המובילים למגמה זו, בנתה Coface מדד המבוסס על ארבעה קריטריונים מרכזיים: הון אנושי, עלויות עבודה תחרותיות, תשתית דיגיטלית ואקלים עסקי. במדינות כמו הודו, אינדונזיה או ברזיל יש מספר גדול של עובדים פוטנציאליים להעסקה מרחוק הדורשים שכר נמוך. אחרים, כמו פולין, מציעים אקלים עסקי מצוין ותשתית דיגיטלית חזקה. עם זאת, על אף שסין ורוסיה נתפסים, בתיאוריה, כיעדים אידיאליים למיקור חוץ וירטואלי, המתיחות הגיאו-פוליטית וסביב סוגיות בטחון סייבר מול המערב יהוו מכשול משמעותי.