לציון 20 שנה להכנסת האירו לארנקים באירופה, צוות המחקר הכלכלי של Coface בחן את ההשפעות שהיו לשינוי הזה במונחים מאקרו-כלכליים.
עם כניסת היורו, הציפיות היו גבוהות מאוד, במיוחד עם ביטול סיכון שער החליפין ועלויות העסקאות. עם זאת, יש מעט עדויות לכך שהאירו עורר סחר הסחר הפנים-אזורי כבר היה משמעותי בהשקת האירו (50% מסך הסחר בגוש האירו בן 12 החברות), ושיעור זה אף ירד מעט מאז. זה מיוחס להופעתה של סין בסחר העולמי במהלך התקופה, ומאוחר יותר, לעליית שרשרת האספקה הגרמנית-מרכז אירופה.
שיעורי ריבית
בשנות ה-90, הריבית הנומינלית התכנסה, והמרווחים היו קטנים מאוד בזמן השקת היורו. לאחר עשור של יציבות, המרווחים מול גרמניה התפוצצו לאחר המשבר הפיננסי של 2008-2009 ומשבר הריבונות האירופי, כאשר השווקים החלו להבדיל שוב את סיכוני האשראי בין מדינות אירופה והבינו שחלק מהן עלולות לעמוד בפירעון. לפיכך המרווחים בהשוואה לבונד עלו עד שנשיא הבנק המרכזי של אירופה התחייב "לעשות כל מה שצריך" כדי לשמור על האירו. חשוב לציין שמדינות רבות נהנות כיום מתנאי מימון נוחים הרבה יותר מאשר אילו לא היו באיחוד הכלכלי והמוניטרי.
אינפלציה
שיעורי האינפלציה בגוש האירו היו נמוכים יותר בעשור האחרון בסביבה דה(אי)אינפלציונית עולמית. בעוד ששיעורי האינפלציה התכנסו בצורה דרסטית - לכיוון השיעורים של מדינות עם אינפלציה נמוכה - במהלך תקופת ההסמכה לאירו (שנות ה-90), הפיזור שלהם נותר יציב יחסית במשך 20 השנים הבאות.
צמיחה
ככלל, התכנסות אמיתית – במונחים של מבנים יצרניים והכנסה לנפש – לא התרחשה בין המדינות הראשונות שאימצו את האירו. רוב המדינות בעלות ההכנסה הגבוהה רשמו אפוא צמיחה גבוהה יותר בתוצר לנפש במהלך התקופה.
בעוד שיוון וספרד התכנסו לפני המשבר הפיננסי, זה לא היה המקרה של פורטוגל ואיטליה, שהציגו ביצועים נמוכים בבירור לאורך כל התקופה.
לאחר כניסת היורו, הזרימות הפיננסיות הגדולות שהופנו למדינות בעלות הכנסה נמוכה לא יצרו התכנסות במונחים של פריון מכיוון שהלכו למגזרים בעלי פריון נמוך, כמו שירותים או בנייה.
התפקיד הבינלאומי של האירו
תפקידו הבינלאומי של האירו נותר יציב באופן כללי מאז המשבר הפיננסי העולמי ומשבר החוב הריבוני בגוש האירו. האירו נותר המטבע השני בחשיבותו בעולם, אך רחוק מלהתחרות בדולר האמריקאי.
חלקו של האירו ביתרות מט"ח, ניירות ערך חוב, הלוואות או פיקדונות בערך כמו בעת כניסתו, עם עלייה בשנים הראשונות וירידה חדה לאחר משבר החוב הריבוני. כ-70% מהנפקת ניירות ערך החוב נקובה בדולר ארה"ב בשנת 2020, לעומת 20% באירו (רמה דומה ל-1999
דיווח ראשון מעורב
השיא של שני העשורים הראשונים של האיחוד המוניטרי רחוק מלהיות מושלם - גם אם, בהתחשב בחוסר השלמות והביקורות הראשוניות שלו, ה-EMU ניצחה את התחזיות הכי פסימיות.
בשנים האחרונות, הארכיטקטורה שלו התחזקה, בעיקר עם איגוד הבנקים ומנגנון היציבות האירופי, והמכלול עמיד יותר. אבל עדיין יש הרבה מה לעשות במונחים של ממשל כדי להפוך את האיחוד הזה ליעיל יותר ועמיד יותר בפני זעזועים חיצוניים ו/או אידיוסינקרטיים - במיוחד מכיוון שניידות העבודה נותרה נמוכה והתכנסות אמיתית, במידה רבה, בגדר מיתוס. בפרט, הפדרליזם הפיסקאלי (האיחוד הפיסקאלי) נותר יעד (מעבר לתוכנית ההבראה האירופית ולשיקולים על כללים תקציביים), אך מימושו בטווח הקצר, למרבה הצער, נראה עדיין מחוץ להישג יד.