האם "פרדוקס חדלות הפירעון" מתקרב לסופו?

בניגוד לתקוות בשנה שעברה בתוך האופוריה של העלייה שלאחר המגפה, התחזית המקרו-כלכלית לשנת 2023 עגומה, בלשון המעטה. על רקע זה, האם עלינו לצפות לעלייה נרחבת בתביעות ובחדלות פירעון של חברות? Jean-Christophe Caffet, הכלכלן הראשי של הקבוצה, מספק כמה תשובות.

כיצד משתנות הזדמנויות כלכליות לשנת 2023?

שנת 2022 הסתיימה בנימה נמוכה במיוחד, רחוקה מהתקוות של השנה שעברה בתוך האופוריה של העלייה שלאחר המגפה. לעומת זאת, הסיכויים המקרו-כלכליים לשנת 2023 נראים קודרים בלשון המעטה. רוב הסיכונים שזוהו הוכחו, והעלו חשש לשנה איומה נוספת לכלכלה העולמית, בפרט לאירופה, שבה הכלכלה כבר עומדת על כנו בעוד האינפלציה עדיין מגיעה לשיאים חדשים.

הבנקים המרכזיים, שרצו להימנע מלחזור על התרחיש של שנות ה-70, פתחו במעגל של הידוק מוניטרי. זה, לטענתם, יסתיים רק כשהמחירים יוסדרו יותר - אם כי האגרה המקרו-כלכלית עשויה להיות מיתון חדש.

לתקופות המסומנות בתנאים פיננסיים הדוקים יותר - במיוחד כשהן כה גדולות - כמעט תמיד יש השפעה על התביעות. ובמיוחד אם הפרקים משולבים עם גורמים אחרים המעמיסים את הרווחיות של החברות, כפי שקורה היום עם העלייה התלולה (או המשך הרמות הגבוהות) במחירי התשומות והסחורות, בעיקר אנרגיה ואולי בעתיד , שכר. המשא ומתן השנתי שנוהל על רקע תעסוקה מלאה ולעיתים אינפלציה דו-ספרתית מותיר מעט מקום לספק: עלויות השכר יעלו במידה ניכרת בשנה הבאה, עם (כמובן) הבדלים ברורים בין מדינות ומגזרים עסקיים. בנוסף, עלויות הריבית יהיו גבוהות יותר באופן ניכר והגישה לאשראי בנקאי מוגבלת יותר. במקביל, תזרימי המזומנים של החברה מסיימים את השנה במצב הרבה פחות נוח מאשר כשהחלה - במיוחד באזורים עתירי האנרגיה במגזר היצרני.

האם בתנאים אלה, האם עלינו לצפות שתהיה עלייה בשיעור חדלות הפירעון של חברות?

"הפרדוקס" של חדלות פירעון כתוצאה ממגיפת קוביד-19 עומד להיעלם משתי סיבות מרכזיות. הראשון מתייחס להתערבות ממשלתית, שנמצאת בלחץ הרבה יותר מאשר לפני שנתיים בשל חזרת האינפלציה והיעדים המתנגשים עם המדיניות המוניטרית. בעוד שהתמיכה התקציבית שהוכנסה במהלך המגיפה הסתכמה במעל 10 נקודות תוצר בכלכלות המתקדמות ביותר, מדינות באירופה - למעט גרמניה - זהירות יותר בהוצאות. האמצעים להתמודדות עם משבר האנרגיה ("מגני תעריפים" וכו') הם סביב 3 נקודות תוצר. במילים אחרות, גישת "כל המחיר" שאומצה על ידי ממשלות נמצאת כעת בבירור מאחורינו. הסיבה השנייה נוגעת לאופיו המהותי של המשבר הנוכחי, השונה בתכלית ממשבר הבריאות: מגיפת קוביד 19 הייתה פחות או יותר זעזוע זמני שכיבה כמעט את כל העלויות המשתנות שנשאו חברות. המשבר הנוכחי, לעומת זאת, הוא יותר זעזוע קבוע, המוביל לעלויות מוגברות בכל הלוח שהמדינה לא יכולה לשאת בשלמותן.

בתנאים אלה, קשה שלא לצפות עלייה תלולה בשיעור חדלות הפירעון של חברות ברבעונים הקרובים. תהליך הנורמליזציה החל גם במדינות רבות, כמו צרפת, שם הוא עלה בכ-50% בעשרת החודשים הראשונים של השנה - בעיקר במגזרי התחבורה, ההפצה והמזון החקלאי. מן הסתם יהיה זה מוגזם לומר שקיימת סכנה שיהיו מבול של חדלות פירעון, ויותר מכך, "גל תקלות" מן המניין, כפי ששיערו כמה פרשנים: ראשית, הרשויות הציבוריות עוקבות עין מקרוב. על המצב; ושנית, נראה שהאפשרות של קיצוב אנרגיה מתרחקת בטווח הקצר מאוד. עם זאת, 2023 אמורה לאותת סוג של התכנסות (מחודשת) של מיקרו ומקרו-כלכלה.

מבחרים ומומחים