מדינות המפרץ נהנות ממחירי אנרגיה גבוהים יותר, אך הלחצים האינפלציוניים הולכים וגוברים

למרות מאמצי הגיוון, פחמימנים עדיין מהווים מקור הכנסה עיקרי למדינות המפרץ. ייצור הפחמימנים מהווה כ-30% מהתמ"ג באיחוד האמירויות, 40% בקטאר ובערב הסעודית, 20% בבחריין ו-45% בכווית ובעומאן. מחירי נפט גבוהים יותר אמורים לאפשר אפוא להגדיל את ההוצאות וההשקעות של המגזר הציבורי ברחבי האזור.

אלה מהווים כמעט 40 אחוז מסך ההוצאות לצריכה סופית ו-20 אחוז מסך ההשקעות בסעודיה.

מחירי אנרגיה גבוהים יותר גם יעצימו את הסנטימנט במגזר הפרטי, ויסייעו להגדיל את ההשקעות בפעילויות שאינן נפט. נתוני ה-PMI מצביעים על כך שצמיחת התפוקה נותרה חזקה באיחוד האמירויות ובערב הסעודית. שתי המדינות נשארות בתחרות כדי למשוך את ההשקעות הזרות הישירות הדרושות כדי לגוון את הכלכלות שלהן. עלייה בהכנסות מפחמימנים צפויות גם לתמוך בתרומת היצוא הנקי לצמיחת התמ"ג, במיוחד בכווית וקטאר (פחמימנים מהווים כ-90% מסך היצוא), ערב הסעודית (70%) ועומאן (65%).

אתגרים אינפלציוניים ולחצים פיסקאליים על רקע הצמיחה הכלכלית באזור המפרץ

למרות הביצועים הכלכליים המשופרים, בעיקר ליצוא, מחירים גבוהים יותר של כל הסחורות, כולל מזון, יחזקו את הלחצים האינפלציוניים באזור. לחצים אלו יוחרפו בשל עלויות משלוח גבוהות. מדינות המפרץ מייבאות 85% מצרכי המזון שלהן. כדי להגביר את יציבות אספקת המזון, ממשלות בחרו לקנות אדמות במדינות יצרניות, בעיקר באפריקה ובאסיה. עם זאת, נגישות למזון עלולה להפוך לאתגר מכיוון שמדינות מייצרות רבות החלו להגביל את היצוא שלהן כדי לענות על הצרכים המקומיים ולמתן אינפלציה. לפיכך, בעוד שהאינפלציה במדינות המפרץ תישאר נמוכה יותר מאשר באזורים אחרים, בעיקר על רקע אנרגיה זולה יותר בייצור מקומי, היא צפויה לעלות מעל 2.5% בממוצע. ערב הסעודית צריכה להיות חריגה, מכיוון שהיא תהנה מהשפעת בסיס מע"מ חיובית.

יתר על כן, על אף שמחירי אנרגיה גבוהים יותר ישפרו את האיזונים הפיסקאליים במדינות ה-GCC, חשבונות השכר הגבוהים, בין השאר בשל מספר המועסקים במגזר הציבורי, ימשיכו להכביד על התקציבים. לדוגמה, התקציב של כווית מקצה 55% מסך ההוצאות שלה לשכר והטבות עד 2022, לפי הבנק העולמי.

העלאות תעריפים, משיכת נפט רוסית ושותפויות אנרגיה: השלכות על אזור המפרץ

בסך הכל, תחזית הצמיחה והאינפלציה תגרום לבנקאים מרכזיים במדינות המפרץ להיות בטוחים ביישום העלאות ריבית. בחודש מרץ העלו הבנקים המרכזיים של קטאר, כווית, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות ובחריין את הריבית ב-25 נקודות בסיס בעקבות החלטת הפד. אם הפד יתהדק בצורה אגרסיבית מהצפוי, הידוק התנאים הפיננסיים עלול להכביד על המומנטום של הצריכה המקומית וההשקעות באזור.

לבסוף, נראה שלא סביר שמדינות המפרץ יוכלו לפצות על הנסיגה החלקית של הנפט הרוסי מהשווקים הבינלאומיים. חלקה של ערב הסעודית בייבוא ​​הנפט הגולמי של האיחוד האירופי הוא כמעט 7.5%, בעוד זה של איחוד האמירויות הוא פחות מ-1%. מדינות אלו הצליחו להשיג חוזים ארוכי טווח עם לקוחותיהן באסיה באמצעות מערכות יחסים ארוכות שנים. לדוגמה, 90 אחוז מהיצוא של קטאר קשור בחוזים ארוכי טווח עם לקוחות אסיה. עם זאת, קטאר וגרמניה הסכימו במרץ על שותפות אנרגיה ארוכת טווח כדי להתקדם בדיונים על אספקת LNG ארוכת טווח. האיחוד האירופי מייבא כעת 5% מהגז הטבעי שלו מקטאר, לעומת 41% מרוסיה ו-16% מנורבגיה.