לזעזועים הרצופים הקשורים למגיפת הקורונה ולמלחמה באוקראינה הייתה השפעה שלילית ברורה על הכלכלות האפריקאיות. הם חשפו, התממשו ואף החריפו חולשות מבניות גדולות. חובות יתר וחוסר ביטחון תזונתי, על השלכותיהם הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות, הם סימני ההיכר העיקריים.
במהלך המגיפה, הצמיחה באפריקה נסוגה על רקע צניחת מחירי הסחורות והעברות כספים לגולים, כמו גם קריסה בתיירות. מכשולים לניידות של אנשים וסחורה וחוסר ארגון של מערכות התחבורה תרמו במידה רבה למיתון.
לקשיים אלה הוסיפו השפעות המלחמה באוקראינה: תקלות באספקת דגנים, נפט ודשנים, יחד עם עליית מחירי מוצרי הדלק, פגעו במצב הפיננסי של מדינות אפריקה, במיוחד על רקע הידוק מוניטרי עולמי ותיסוף הדולר האמריקאי. לחצים על סחורות גם הזינו את האינפלציה, שתרמה רבות להגברת חוסר הביטחון התזונתי, ועוררה אי שקט חברתי ופוליטי.
היחלשות תקציב ומצבים חיצוניים ברחבי היבשת
כמה מהכלכלות הגדולות של היבשת נחלשו הן מבחינת החשבונות הפיסקאליים והן מבחינת החשבונות החיצוניים, מה שמדגיש את החולשות במודל הצמיחה שלהן. תלות ביבוא (מזון, אנרגיה, מוצרי ביניים וציוד), הסתמכות על מימון בשפע וזול והכנסות פיסקאליות נמוכות תרמו רבות לקשיים. מצרים, אתיופיה, קניה ואפילו גאנה - כולן דוגמאות לדינמיות האפריקאית בעשור האחרון - נאבקות כעת במשברים כלכליים שניתן לתלות במידה רבה במאזן הפיסקאלי והחיצוני החלש שלהם.
ההשלכות של המלחמה באוקראינה גרמו להידרדרות חדה במאזני החשבון השוטף של רוב הכלכלות האפריקאיות, בעיקר אלו התלויות במידה רבה ביבוא סחורות. עליית מחירי הנפט והמוצרים החקלאיים הבסיסיים פגעו בתנאי הסחר שלהם. עלויות היבוא הודחקו גם על ידי פיחות של מטבעות אפריקאים רבים. פיחות זה, בשילוב עם עליית הריבית, הגדילו את נטל השירות של חובות זרים, במיוחד אלו הנקובים בדולרים. רק קומץ מדינות מוציאות סחורות (אנגולה, דרום אפריקה, אלג'יריה, בוצואנה וכו') הצליחו יחסית טוב יותר, ונהנו ממחירים גבוהים שעזרו לרכך את השפעת הזעזועים השונים.
יותר ויותר מצבים של חבות יתר
המקרים של חוב בלתי בר קיימא או סיכון גבוה יותר לחבות יתר גדלו ברחבי היבשת, המאכלסת יותר ממחצית מהמקרים שנצפו ברחבי העולם. המשבר הדגיש את המשאבים הפיסקאליים החלשים של היבשת המאלצים מדינות להשתמש בחובות למימון הוצאות ומגביר את הסיכון לחבות יתר. ההכנסות ממסים היוו ממוצע של 16% מהתמ"ג ב-2020 עבור 31 הכלכלות הגדולות באפריקה, הרבה מתחת לממוצע שפרסמו מדינות ה-OECD (33.5%) או מדינות אמריקה הלטינית (21.9%). במקביל, הכנסות התקציב הוגבלו על ידי התכווצות הפעילות עקב המשברים, בעוד שממשלות אפריקה נאלצו להפעיל אמצעי תמיכה שהכבידו על חשבונותיהן (סובסידיות, הקלות מס).
בנוסף לעלייה בחובות, חלה גם עלייה בעלות החוב, כאשר הריבית עלתה במסגרת המאבק באינפלציה. עלייה זו בשירות החוב הציבורי החיצוני מלווה את המגמה שנצפתה בעשור האחרון, הקשורה לגידול בחלקם של הנושים הפרטיים, שעלה מ-29% ל-43% בין 2009 ל-2019 באפריקה שמדרום לסהרה. היקפי ההנפקות על ידי מדינות אפריקאיות גדלו בהתמדה בשוקי ההון הבינלאומיים, שבהם שיעורי הריבית גבוהים במידה ניכרת מאלה שגובים על ידי ארגוני מלווים רב-צדדיים או שותפים רשמיים דו-צדדיים.
בהתאם לכך, הצטברות חובות יקרים יותר בתוך סביבה כלכלית מאתגרת הובילה ליותר מקרים של חבות יתר והביאה להורדת דירוג חובות ריבוניים רבים, כאשר חלק מהממשלות לא עומדות בהחזרי החוב שלהן. בעוד ששליש מ-36 המדינות האפריקאיות המכוסות על ידי מחקר כדאיות חובות של קרן המטבע הבינלאומית כבר נחשבו במצב של חבות יתר או בסיכון לכך לפני המגיפה, שני הזעזועים העוקבים העלו את הנתח ל-100%.
צרות כלכליות מגבירות בעיות חברתיות, פוליטיות וביטחוניות
רבות מהכלכלות של היבשת חוו, וימשיכו לחוות, האטה ניכרת בצמיחה הכלכלית.
לדוגמה, קצב הצמיחה של מצרים לשנת הכספים 2021-2022, שהוערך ב-6.6% משנה לשנה, צפוי להאט ל-3.5% ב-2022-2023, וצפוי לעלות ל-4.0% בלבד ב-2023 -2024, כלומר מתחת לשיעור הטרום-מגיפה שלו.
בסך הכל, הצמיחה הכלכלית של אפריקה עמדה על 3.9% בשנת 2022 ועשויה להגיע ל-3.5% בלבד בשנת 2023, מה שיש לקחת בחשבון מול קצב הצמיחה הדמוגרפי השנתי של 2.6% במהלך התקופה. לפיכך הפער מותיר מעט מקום לפיתוח ביבשת, שהתרכך בין 2019 ל-2020.
לצד הזעזוע האינפלציוני, להידוק המדיניות הכלכלית יש פוטנציאל לשחרר תסיסה חברתית. דוגמאות רבות לתסיסה חברתית נצפו מאז 2020 ברחבי ליבריה, תוניסיה, מרוקו, סנגל, דרום אפריקה וקניה, בין היתר. חוסר שביעות רצון מלבה תהפוכות פוליטיות בדמות הפיכות ד'אטט, כפי שהיה בגינאה, מאלי, בורקינה פאסו וסודאן. זה מספק קרקע פורייה לא רק לפעולה ג'יהאדיסטית בסאהל, קרן אפריקה ומערב אפריקה, אלא גם למרידות במדינות כמו קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ואתיופיה, כמו גם פשע, בעיקר בניגריה, שמשפיעה יותר על היבשת.