כריסטיאן פון ברג, כלכלנית של צפון אירופה, חולקת כאן את התחזית שלה לשנת 2023 בהולנד.
באקונומטריה, ישנן גישות רבות לחזות את העתיד כאשר אין לאדם ראיות חדשות. אפשרות אחת היא שהמשק יחזור לממוצע ארוך הטווח (נאמן למוטו: "תמיד עשינו את זה ככה"); אחר הוא שהעבר המיידי פשוט יחזור על עצמו. אם ניישם את התרחיש האחרון על שנות ה-2020, צפויה לנו עוד שנה של סיכונים וחדשות רעות - אבל גם תפניות מפתיעות. אז, עם זה בחשבון, נישאר עם המסורת החדשה של שנות ה-20 לפיה תחזיות אינן הגיוניות מכיוון שלא סביר שהן יתממשו, ובמקום זאת נעסוק בכמה אפשרויות כיצד הכלכלה עשויה להתפתח ב-2023.
חורף כלכלי 2022/23: ריקוד כל עוד המוזיקה מתנגנת
אם יש כלכלה שהפתיעה אותי לטובה בשנה שעברה, זו הייתה הולנד. בכנות, מי היה מאמין שהולנד תחזיק מעמד כל כך טוב עם האינפלציה שעוברת דרך הגג כמו סיר לחץ מתפוצץ? ובכן, נקודת ההתחלה הייתה ברורה. אלה שהיו להם חוזי גז גמישים עם הספקים שלהם, טבעו באופן טבעי את הקש הקצר באביב האחרון. לכן, ההשקפה ה"גרמנית" שלי הייתה בהתאם, אה, עכשיו הולנד תצטרך לשמור את כל כספם יחד כדי לשמור על הצריכה הרגילה שלהם כמה שיותר זמן. אחרי הכל, אמון הצרכנים צנח ושיא שלילי אחד בא אחריו.
אבל: אז הגיעה פרסום התמ"ג לרבעון השני של 2022 ולמרות שהולנד החזיקה בשיעור האינפלציה הגבוה ביותר במערב אירופה, במקביל הכלכלה צמחה מהר יותר מכל מדינה אחרת מאותו אזור. מה קרה? ובכן, במקום לראות הכל בשחור כמו השכנים הגרמנים, המוטו של השעה היה כנראה: עכשיו יותר מתמיד. בנוסף לסחר העולמי, שחזר לתאוצה לאחר ההקלה בצעדי הקורונה, הצריכה הפרטית וההשקעות היו הגורמים העיקריים מאחורי הצמיחה החזקה. למרות שפחות סחורות נרכשו, חגגו חתונות וימי נישואין, נערכו מסיבות וכמובן אנשים טיילו. כמו שאמר לי פעם חבר הולנדי: אנחנו 17 מיליון תושבים, אבל רק חלק קטן בבית. אם נהיה כנים, זו גם תגובה נורמלית לחלוטין. מי יודע מה יביא העתיד. בין מגיפה, מלחמה ומחסור בגז, גם אני העדפתי לצאת לחופשה. עם התקדמות השנה, הפעילות הכלכלית ירדה במקצת, אך הדבר נבע גם מהנתונים החזקים באביב. אף אחד לא יכול לשמור על הרמה הזו (מפלגתית) לאורך זמן.
האם זה יישאר כך? זו כנראה שאלת החידון של השנה. זה תלוי לחלוטין בכמה משאבים יש עדיין במשק. כן, האינפלציה דוחפת את הצריכה הפרטית למטה, ויש הרבה אנשים שכבר לא יכולים להרשות לעצמם את הרכישות הרגילות שלהם.
אבל: אנחנו לא יודעים את המספר או את כוח הקנייה הפוטנציאלי של האנשים האלה ביחס לקבוצת הצרכנים שעדיין יכולה לצרוך היטב ושיש לה הרבה להדביק את הפער בגלל החיסכון של השנים האחרונות. מכיוון שזה לא מתאים מבחינה חברתית לדבר על מתנות חג מולד גדולות בתקופות מחסור, קבוצות האנשים האלה (וכן, אני סופר את עצמי ביניהם) לא יגיבו בפומבי. לכן, פוטנציאל הצריכה הוא מאוד לא ברור - במיוחד כשמדובר בשירותים שאנשים הלכו בלעדיהם בשנים האחרונות. כשאני מסתכל על נתוני ההזמנות באתרי הסקי באוסטריה, נראה שבכל מקרה קורה הרבה מהולנד. בכל מקרה, אני שוב מכין את עצמי לגל של לוחיות רישוי צהובות באוטובאן הגרמני.
חברות יכולות גם להקדים את החלטות ההשקעה שלהן כדי להשלים את המימון שלהן בריבית מקובלת. אחרי הכל, ה-ECB עדיין בשלב העלאת הריבית שלה. ובכל זאת, הנחה נכונה תהיה גם שהנתונים הכלכליים הדינמיים להפליא אינם יכולים להימשך ללא הגבלת זמן, אלא שתחול התקררות של הכלכלה (אם כי פחות דרסטית) במהלך חודשי החורף ואל תוך האביב. הכל תלוי בכמה מחירי האנרגיה נעים. במקום זאת, התעוררות גסה עבור מערב אירופה ובכך גם עבור הולנד עשויה להיות סבירה יותר בסתיו הבא, כאשר מתקני אחסון הגז יצטרכו להתמלא ללא עזרת רוסיה, ואז תתחיל שוב התחרות על המשאבים, אך האספקה שלהם תהיה קטנה יותר הפעם.
הטירוף הרגיל: אינפלציה, מחסור בכישורים, בעיות בשרשרת האספקה
מדהים איך אנשים מתרגלים לסיכונים, שכל אחד מהם היה מונע מאנשים שינה בתקופות קדומות יותר. אבל זה בדיוק מצב העניינים בשנות ה-2020. אנשים לומדים לחיות עם אינפלציה גבוהה. מלבד התנודות הנגרמות על ידי מחירי האנרגיה, המחירים לצרכן אמורים להמשיך לעלות בשנה הקרובה לעת עתה, אך בקצב איטי בהרבה, מכיוון שהממשלה מרככת כמה עליות מחירים באמצעות אמצעים כמו בלם מחירי האנרגיה. זה יגרום אז מתמטית לירידה בשיעור האינפלציה, שכן זו תמיד השוואה לעליית המחירים של השנה הקודמת. עם זאת, הדברים צפויים להקשות בסתיו ובחורף הקרובים. אם חשבתם שגרמניה כבר קנתה את כל הקיבולת הזמינה כמו תמנון השנה, אז חגרו את חגורת הבטיחות לסתיו הבא. זה בתורו יתמוך באינפלציה. ייקח קצת זמן עד ששני הסולמות האלה ייקבעו.
כל העניין ניזון מפרישתם של הבייבי בום משוק העבודה. איתם, שורה של אנשים מנוסים, חרוצים וגם חסכנים פורשים, בעוד שלכוח העבודה הנותר, הקטן בהרבה, יש כעת כוח שוק חזק יותר. המשמעות היא שדרישות לשכר גבוה יותר ו/או קיצור שעות עבודה ותוספות אחרות צפויות להתממש הרבה יותר (מי יכול להאשים את הדורות הצעירים, שגדלו עם כל כך הרבה משברים ואי ודאות). לפיכך, רמת המחיר המוגברת תישאר איתנו די הרבה זמן. אם בנוסף לכך, הבעיות הקיימות בשרשרת האספקה יימשכו, זה יהיה ממש קשה. לפחות יש כאן הקלה קלה. בשל ההאטה הכלכלית האיטית באירופה, הביקוש העולמי יורד ובמקביל סין מקלה במידת מה את מדיניות האפס-COVID שלה.
המדינה והבנקים המרכזיים: שתי דרכים להתמודד עם אינפלציה
המדינה פועלת כל הזמן בשנים האחרונות. המוטו הוא "אחרי המשבר זה לפני המשבר". למרות שמר רוטה באמת לקח את הזמן שלו. בעוד בכל רחבי אירופה, ממשלות אימצו צעד אחד אחרי השני, בהולנד ראינו לראשונה רק משיכת כתפיים, למרות שהאינפלציה נעה הרבה יותר מהר מאשר במקומות אחרים. אז לחוסן של הכלכלה ההולנדית יש גם חיסרון. ואז, בספטמבר, הייתה מכה גורפת, עם אמצעי האנרגיה הקלאסיים הטובים ביותר באירופה כמו בלם מחירי אנרגיה או הפחתת מסים וגם עלייה בשכר המינימום. הסיוע הממשלתי נותר אפוא נדבך חשוב בכלכלה בשנות ה-20. ברמת החוב הנוכחית, זו עדיין אסטרטגיה בת קיימא. עם זאת, יהיה קשה אם השנים הקרובות ימשיכו להיות שנים של משבר. הרי אירופה כולה מסתמכת על המשמעת התקציבית של צפון אירופה, ולמען האמת, אם הקריטריון של מאסטריכט של 3% גירעון ציבורי יישבר שוב ב-2023, זה מובן, אבל זה לא ממש משתלב עם המוניטין של ארבעת החסכנים. ואז יש את חרונינגן. מישהו רוצה להמר מתי זה באמת ייפסק? לא אאמין עד שברז הגז ייסגר סופית.
גם ל-ECB יש את ידיו מלאות כעת. היא אמנם הייתה במסלול מרחיב ב-15 השנים האחרונות, אבל היא נאלצה קודם כל להוריד את הרגל מהגז הכספי, אחר כך להפעיל בלמים ולבסוף להיכנס להילוך אחורי, למעשה במסלול מהיר. מעולם לא היו צעדי ריבית כה רבים וכל כך גדולים בתולדותיה. עם זאת, יהיה זה כשל כאן להאמין שהבנק המרכזי רוצה להאט בכוונה את הכלכלה הנוכחית בגוש האירו על ידי העלאת הריבית על מנת להפחית את האינפלציה. זו גם השפעה, די ברור - אבל ה-ECB מודע לכך שהאינפלציה החזקה ביותר מונעת מכוח כלכלי חזק, אלא מנסיבות חיצוניות. לא, ההתמקדות של ה-ECB היא לא לבזבז את אמינותו בשווקים הפיננסיים כדי לשמור על ציפיות אינפלציה ארוכות טווח בטווח היעד של 2%. זה, יחד עם הפיחות של האירו מול הדולר האמריקאי, שהוא למעשה יבוא אינפלציוני, דוחף את האפוטרופוסים המוניטריים בפרנקפורט. בשנת 2023, המשחק אמור להימשך בצורה מוחלשת, בהתאם להתפתחויות הכלכליות בפועל, לאינפלציה ולתנודות בריבית בשווקים הפיננסיים של מדינות עם חובות יתר בגוש האירו. אף אחד לא אמר שהעבודה תהיה קלה.
חדלות פירעון תאגידית: מהומה רבה על... מעט
סיפור פרדוקס חדלות הפירעון נמשך ב-2022, לפחות בתחילה. זה מתאר מצב כלכלי שאמור להוביל למעשה לחדלות פירעון גבוהות יותר של תאגידים אך למעשה מייצר פשיטות רגל מעטות. מתחילת המלחמה, כשהמחירים זינקו (כלומר, נכון למרץ 2022), התחילו להסתובב סיפורים שגל חדלות הפירעון מגיע, אבל עכשיו באמת. בנימה מפוכחת, לפחות לשנה זו, ניתן להעיד דווקא על נורמליזציה איטית עבור הולנד. עד יולי וכולל, מספר חדלות הפירעון של תאגידים (ללא קניין עצמי) עדיין היה ברמה הנמוכה ביותר של 2021.
מאוגוסט ואילך נרשמו עליות מסוימות. עד נובמבר וכולל מספר חדלות הפירעון עלייה של 17% משנה לשנה. זה נשמע כמו מומנטום, אבל לא גל. למעשה, זו אפילו לא נורמליזציה, כי בהשוואה לאותה פרק זמן ב-2020 וב-2019, שגם בה היו מספרים נמוכים מאוד בהקשר היסטורי, חדלות הפירעון עדיין הייתה נמוכה ב-36% וב-44% בהתאמה. כעת, דבר אחד הוא מספר חדלות הפירעון והשני הוא הנזק מכך. בגרמניה, למשל, חדלות פירעון תאגידית הייתה נמוכה מאוד במספרם גם בשנים 2020 ו-2021. עם זאת, הנזק מאלה היה גבוה כפי שהיה לאחרונה ב-2009. בהולנד, לעומת זאת, גם הנזק עדיין בגבולות. גם כאן מתגלה נורמליזציה. כך למשל, מספר המשרות שנפגעו מחדלות פירעון גדל ב-44% בשלושת הרבעונים הראשונים של 2022 בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. לעומת 2020 ו-2019, לעומת זאת, הם נמוכים ב-56% וב-65% בהתאמה. אז הפרדוקס נשאר.
לסיכום, ניתן לומר כי הזמנים אינם בטוחים כמו בעבר. מי יודע אם המלחמה באוקראינה תסלים או אם סביר יותר למשא ומתן חדש בגלל מחסור במשאבים? COVID יכול גם להגיע מעבר לפינה עם גרסה אגרסיבית חדשה או שסין תוכל לנסות לפלוש לטייוואן. עם זאת, מה שברור הוא שלעולם אין למחוק את הכלכלה ההולנדית בטרם עת, משום שהיא עמידה יותר ממה שרבים מאמינים. או אם לומר זאת במילותיו של ה"משורר" לני קרביץ: זה לא נגמר עד שזה נגמר!
