ב-27 ביולי 2025, דונלד טראמפ ואורסולה פון דר ליין הכריזו על הסכם הקובע תעריף בסיסי של 15% על רוב המוצרים האירופיים הנכנסים לארצות הברית. הפשרה הלא מאוזנת הזו נמנעת מהגרוע ביותר אך מחלישה עוד יותר את התחרותיות האירופית.
התעריף של 15% יחול על כ-70% מהיצוא של האיחוד האירופי לארצות הברית. הפשרה נמנעת מהאיום של תעריף של 30% שהונף בתחילה על ידי הנשיא האמריקני, אך נותרת הרבה מעל התעריף של 1.2% שחל ב-2024. האיחוד האירופי גם התחייב להשקיע 600 מיליארד דולר בארצות הברית ולרכוש מוצרי אנרגיה אמריקניים בשווי 750 מיליארד דולר במשך שלוש שנים - התחייבויות שישימותן מוטלת בספק.
אירופה במצב טוב יותר מיריבותיה
למרות אופיה הלא מאוזן, הסכם זה מציב את האיחוד האירופי במעמד יחסית מוטב. רק בריטניה נהנית מיחס נוח יותר, בעוד יפן גם תעמוד בפני 15%, אינדונזיה והפיליפינים 19%, וויטנאם 20%. לגבי מדינות ללא הסכם - קנדה, מקסיקו, דרום קוריאה וברזיל - טראמפ מאיים בתעריפים של 25% עד 50%.
"היררכיזציה" זו של שותפי הסחר האמריקניים מאשרת את אסטרטגיית המשא ומתן הדו-צדדית של ממשל טראמפ, המעדיפה יחסי כוח דו-צדדיים על פני הסכמים רב-צדדיים.
חברות אירופיות מתמודדות עם אתגר התחרותיות
ההשפעה על עסקים אירופיים תהיה חמורה במיוחד במספר מגזרים מפתח. תעשיית הפלדה נותרת נתונה לתעריפים של 50%, בעוד הרכב, הכימיקלים והמכונות מתמודדים כעת עם 15%. עבור תעשיית הרכב, שכבר נחלשה בגלל התחרות הסינית, המס הזה מהווה נכות נוספת בשוק אמריקני מכריע.
האתגר מורכב עוד יותר בהתחשב בכך שהעלייה של 13% ביורו מול הדולר מאז ינואר מחריפה את אובדן התחרותיות המחירית. הערכת ההשפעה הכלכלית של התעריפים הללו תלויה במידה רבה בהנחות לגבי מי יישא בנטל העלויות המוגברות לאורך שרשרת הערך - כלומר, מיצואנים אירופיים (וספקיהם) ועד צרכנים אמריקניים. סקרי עסקים עדכניים שנערכו על ידי בנקים אזוריים של הפדרל ריזרב מציעים שעסקים וצרכנים אמריקניים בולעים כמעט 90% מהעלויות הנוספות הנובעות מהעלאות התעריפים. עם זאת, עבור מוצרים מסוימים הניתנים להחלפה בקלות, ההשפעה יכולה להיות גדולה יותר על יצואנים אירופיים. היכולת של חברות אירופיות לספוג את נטל התעריפים כבר נראית מוגבלת במגזרים מסוימים כמו פלדה, כימיקלים ורכב.
אסטרטגיה הגנתית מול חילוקי דעות אירופיים
הקבלה האירופית של הסכם לא נוח יכולה להיות מוסברת ברצון להימנע מהגרוע ביותר ולהחזיר יציבות מסחרית מסוימת. היא גם משקפת חילוקי דעות פנימיים באירופה. מדינות מייצאות (גרמניה, איטליה, אירלנד) ומדינות מזרח אירופה, המודאגות מההשלכות הגיאופוליטיות, דחפו לפשרה מהירה במקום להסתכן בהסלמה.
עם זאת, האיחוד האירופי שומר כך על הגישה לשוק הלא-אירופי העיקרי שלו (20% מהיצוא שלו, למעט סחר תוך-אירופי), אך במחיר של החלשת עמדתו התחרותית וקבלת התחייבויות פיננסיות שמימושן נותר לא ודאי או אפילו בלתי אפשרי למימוש.
