מלחמת הסחר שלטה בחדשות הכלכליות בשנת 2025, וכל הסימנים מצביעים על כך שהיא רחוקה מסיום. תחילה, מאמר זה סוקר את הראיות המצביעות על כך שעלות המכסים נספגת בעיקר על ידי חברות אמריקאיות. לאחר מכן, הוא מעריך את חוסנו של הסחר העולמי.
עלות שנספגת ברובה על ידי חברות אמריקאיות
מאז שדונלד טראמפ פתח במלחמת הסחר בשנת 2025, נותר הוויכוח פתוח בשאלה מי נושא בפועל בעלות הסופית של המכסים. נשיא ארה״ב טוען כי אלו הן חברות זרות אשר, כדי לשמר את גישתן לשוק האמריקאי, יורידו את מחיריהן וכך יספגו את עיקר הזעזוע. עם זאת, ההיסטוריה הכלכלית מלמדת כי במוקדם או במאוחר, הצרכן הוא זה שבסופו של דבר “משלם את החשבון” בדמות אינפלציה גבוהה יותר.
ומה אומרות הראיות? למעט כמה חריגים, שולי הרווח של היצואנים הזרים נשמרו במידה רבה. נוסף על כך, קיימת עלייה באינפלציה לצרכן, אך לעת עתה היא מתונה משמעותית מהצפוי. שתי התצפיות הללו יחד מצביעות על כך שבשלב זה, חברות אמריקאיות הן שסופגות את עיקר העלויות.
נתונים נוספים מחזקים הערכה זו. כך למשל מדד מחירי היבוא, שעלה ב־0.7% בשנת 2025, שיעור הקרוב מאוד לעלייה השנתית הממוצעת שלו של 0.5% מאז 2010. אמנם, בכמה קטגוריות מוצרים נרשמו ירידות מחירים משמעותיות בעיקר משקאות חריפים, עץ, קוסמטיקה, פלדה וטקסטיל אך אלו חריגים. איננו רואים מגמה רחבה של חברות זרות המורידות מחירים כדי לשמר את נתח השוק שלהן בארה״ב.
נוסף על כך, שנת 2025 הסתיימה עם שיעור אינפלציה שנתי ממוצע של 2.8%. בהיעדר מלחמת סחר, סביר להניח שהשיעור היה עומד על 2%. עם זאת, הוא נותר נמוך משמעותית מ-3.5%-4% שחלק מהגורמים ציפו להם, בהינתן מכסים ממוצעים של כ-15%. נתונים אלה אינם מצביעים, בשלב זה, על מידה גבוהה מאוד של גלגול העלויות לצרכן.
לבסוף, נרשמה עלייה חדה בעלויות התשומות1 בקרב חברות החשופות במיוחד למכסים (תרשים 1). עד סוף 2025, אינפלציית התשומות עומדת על 20% בענף עיבוד המתכות, 9% במכשירי חשמל ביתיים, 8% בענף הרכב, 6% במכונות עיבוד ובטקסטיל, ו־5% בתחום האלקטרוניקה. ברוב הענפים הללו, שולי הרווח הגולמיים מדשדשים ואף מצטמצמים.
Data for the graph in .xlsx format
מקור: חישובי Coface על בסיס נתוני הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה ומפקד האוכלוסין בארה״ב, Macrobond.
במבט ראשון, ממצאים אלה עשויים להיראות מנוגדים לאינטואיציה, בהתחשב בחוסן שמפגינה כלכלת ארה״ב. עם זאת, העובדה שהתמ״ג צומח אינה אומרת שכל העסקים מצליחים.
העלייה במספר חדלויות הפירעון מאששת זאת. אכן, מלחמת הסחר לוותה בעלייה מהירה במספר הבקשות לפשיטת רגל: מספרן כיום גבוה בכ־15% מהממוצע של 2019, וזהו המצב במשך שלושה רבעונים רצופים לראשונה מאז המגפה. אף שרוב החברות עדיין מצליחות להתמודד עם הסביבה השלילית הזאת באמצעות שימוש ביתרות המזומנים שלהן או קיזוז ההשפעה דרך שיפור בפריון, מספר הולך וגדל מהן מוצא את עצמו בעמדה פגיעה.
נראה גם כי הצרכנים האמריקאים מוכנים כיום פחות לקבל עליות מחירים משמעותיות נוספות, לאחר גל האינפלציה שבא בעקבות מגפת הקורונה. התחושה שיוקר המחיה הפך לבלתי מתקבל על הדעת מולידה נרטיב של “משבר יכולת רכישה”, שעלול לעלות לרפובליקנים ביוקר בבחירות אמצע הכהונה בנובמבר.
Data for the graph in .xlsx format
שיבוש נוסף בסחר העולמי, אך עדיין לא מהפך מלא
המתקפה האמריקאית בתחום המכסים יצרה טלטלה משמעותית בסחר העולמי. בתחילה היא הגבירה את התנודתיות בזרימת הסחורות: היבוא של ארה״ב זינק ב־25% במונחי נפח ברבעון הראשון של 2025 לעומת אותה תקופה ב־2024, כאשר חברות נערכו מראש לכניסת המכסים לתוקף.
לאחר מכן, באפריל, ההכרזה על הפוגה של 90 יום הובילה לגל רכישות חדש. הזינוק הזה בפעילות הכביד בהמשך על היבוא האמריקאי והוביל לירידה במחצית השנייה של השנה. בסופו של דבר, ארה״ב שמרה על תנופת יבוא חזקה בשנת 2025.
היבוא עלה ב־4.2% במהלך השנה, מה שמסמן האטה מתונה לעומת הצמיחה של 5.2% שנרשמה בשנת 2024. תנופה זו תרמה להתמשכות גירעון הסחר של ארה״ב, אף שצמצום הגירעון היה אחד היעדים המוצהרים של הממשל האמריקאי באמצעות מדיניות המכסים שלו.
Data for the graph in .xlsx format
חוסר היציבות הזה השפיע על עלות ההובלה הימית. תעריפי ההובלה לא הגיבו ברבעון הראשון, משום שהמובילים צפו מראש זרם מוגבר של סחורות לפני הטלת המכסים. אולם גל הביקוש השני לא נחזה מראש. בתוך כך, החברות צמצמו קיבולת בנתיבי הסחר הטרנס־פסיפיים, מתוך ציפייה להאטה ממושכת.
התוצאה: תעריפי ההובלה במכולות זינקו ב־70% בתוך ארבעה שבועות מתחילת מאי, עם קפיצה חדה במיוחד של כמעט 120%+ בקו שנגחאי-לוס אנג׳לס.
המכסים הובילו גם להגדרה מחדש של הסחר העולמי, או ליתר דיוק להאצה של התופעה הזו. המכסים שבו והפנו את הזרקור אל “מדינות מקשרות” מושג שהופיע בהקשר של מלחמת הסחר בין סין לארה״ב שהחלה ב־2018.
מדינות אלה משמשות חוליות תמסורת בין ארה״ב לבין סין, היעד המרכזי של מתקפת המכסים. אך בשונה משנים קודמות, הבחירה במדינות המקשרות הללו הושפעה גם מהדינמיקה היחסית של המכסים. כתוצאה מכך, מדינות שכבר שימשו כמדינות מקשרות ראו את תפקידן מקבל ממד חדש, תוך שהן נהנות ממכסים נוחים יותר מאלה שהוטלו על סין.
וייטנאם היא הדוגמה הבולטת ביותר. בין 2017 ל־2024, חלקה של וייטנאם ביבוא האמריקאי גדל בממוצע ב־0.3 נקודות אחוז בכל שנה, ועלה מ־2% ל־4.2%. בשנת 2025 בלבד, העלייה הייתה של 1.5 נקודות, האצה פי חמישה. היבוא של ארה״ב מווייטנאם זינק ב־42% במונחי ערך, והוא מסביר כמעט מחצית (44%) מהירידה ביבוא מסין. במקביל, היצוא הסיני לווייטנאם עלה בשיעור דומה, דבר המרמז על תפקידה כמרכז תיווך.
אף שהעלייה ביבוא האמריקאי מתאילנד הייתה מחצית מכך במונחי ערך, היא גם חפפה לעלייה ביצוא הסיני למדינה. באשר למקסיקו, שלעתים קרובות מצוטטת כמדינה מקשרת, המקרה שלה עמום יותר: היצוא שלה לשכנתה האמריקאית אכן עלה ב־2025. עם זאת, העלייה הזו גדולה פי ארבעה מזו של היצוא הסיני למקסיקו, דבר שמעמיד את תפקידה כמתווכת בפרופורציה.
Data for the graph in .xlsx format
Source: US Census Bureau, Coface
עתידו הלא-ודאי של כלי המכסים
ייתכן שהטלטלות שגרמו עד כה המכסים האמריקאיים הן רק המערכה הראשונה. ב־20 בפברואר 2026, החלטת בית המשפט העליון של ארה״ב לפסול את המכסים שהוטלו מכוח חוק הסמכויות הכלכליות לשעת חירום בינלאומית (IEEPA) יצרה אי־ודאויות חדשות. הדבר נוגע לרוב המכסים המכונים “הדדיים” שהוכרזו לראשונה ביום השחרור (2 באפריל 2025), וכן למכסי “פנטניל” שהשפיעו על מקסיקו, קנדה וסין.
עם זאת, המכסים לפי סעיף 232 המאפשר לנשיא להטיל צעדים כאשר יבוא מסוים נחשב לאיום על הביטחון הלאומי, ואשר מכוון במיוחד לענפי המתכות, הרכב והעץ נותרו בתוקף. כך גם לגבי המכסים לפי סעיף 301, המכוונים בעיקר נגד סין והוטלו ברובם עוד בתקופת כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ. עם זאת, מתוך סך של 272 מיליארד דולר במכסים שנגבו מאז מרץ 2025, כ-166 מיליארד דולר שנגבו מכוח IEEPA עשויים להיות מוחזרים לחברות האמריקאיות ששילמו אותם.
כדי להחליף את מכסי IEEPA, הבית הלבן מיהר להפעיל צעד זמני (סעיף 122 לחוק הסחר משנת 1974), המאפשר לו להטיל מכס כללי של 10%, שניתן להעלותו ל־15%, בתוקף עד 24 ביולי ובכפוף לחידוש באישור הקונגרס. נוסף על כך, מתבצעים צעדים בניסיון לשחזר את משטר המכסים שנפסל על ידי בית המשפט העליון באמצעות כלים משפטיים אחרים. הדבר עשוי לכלול, בין היתר, מכסים נוספים לפי סעיפים 232 ו־301.
בהקשר זה עולים שלושה לקחים מרכזיים.
- ראשית, הממשל נותר נחוש להגן על משטר מכסים אגרסיבי. לכן, הקלה מהירה במגבלות שנועדו לרכך את הזעזוע האפשרי של אינפלציית אנרגיה בעקבות המשבר במצר הורמוז הייתה מהווה פניית פרסה דרמטית, ולא הייתה מתיישבת עם קו המדיניות המוצהר. משום כך, ההשערה של “TACO” Trump Always Chickens Out נראית בלתי סבירה מאוד בהקשר זה.
- שנית, בהסתמכותו על טיעונים משפטיים רעועים, ממשל טראמפ תורם להגברת אי־הוודאות סביב הסחר. אם אפילו מכסים שהיו בתוקף כמעט שנה יכולים להתבטל, באיזה שלב יוכלו השחקנים הכלכליים לראות במשטר המכסים משטר יציב? יתרה מכך, גם המכסים החדשים שהוכרזו בעקבות החלטת בית המשפט העליון נתונים בעצמם לערעור משפטי, ובכך הם מוסיפים עוד לאי־הוודאות.
- שלישית, אין כל ערובה לכך שחברות ימשיכו לספוג את העלויות ללא הגבלת זמן, מבלי לגלגל חלק הולך וגדל מהן לצרכנים. ליכולת לשחוק שולי רווח או להסתמך על שיפורי פריון יש גבול. לאחר “ספרינט” המכסים של 2025, מלחמת הסחר עשויה כעת להיכנס לשלב של “מרתון”: איטי יותר, ארוך יותר, ובעל פוטנציאל אינפלציוני גבוה יותר.
